עם התרבות הפלטפורמות החברתיות בשנים האחרונות, עלתה באופן דרמטי תופעת פרסום תמונות חושפניות ללא ידיעת המצולם. מובן כי העלאת תמונות מעין אלו מהווה פגיעה בפרטיות המצולם, אך האם היא עשויה להיחשב להטרדה מינית של ממש? מה בדבר המשתמשים שהעבירו תוכן מיני שהופץ? ומה על אדם שתצלומים חושפניים שלו פורסמו לעשות?
ברשת פייסבוק נפוץ השימוש ב-revange porn, תופעה של משתמשים שמפיצים תמונות עירום או תמונות חושפניות של בני זוגם (בני זוגם לשעבר, לרוב), מתוך רצון להביך אותם בפלטפורמה פומבית.
תופעה זו כה נפוצה עד כי לאחרונה הודיעה שלוחת פייסבוק באוסטרליה, בשיתוף עם משרד הבטחון האוסטרלי, כי תחל ברפורמה חדשה שתמנע שימוש ב-revange porn, במסגרתה יעלו המשתמשים תמונת עירום של עצמם לפייסבוק. האחרונה תמיר את התמונה לסוג של טביעת אצבע ייחודית לאותו המשתמש ותדע לזהות ניסיון להעלות תמונות עירום של אותו המשתמש.
הטכנולוגיה האמורה עשויה לפתור מעט מן הבעיה בעתיד, אך נכון להיום המענה היחיד שיכול לקבל משתמש שזיהה תמונות חושפניות שלו ברשת הוא לדווח להנהלת פייסבוק, כאשר יקחו לה מספר שעות עד שתבחן את הפנייה ותחליט האם להוריד את התוכן המבוקש, לשיקול דעתה. אנשים רבים עשויים להיחשף לתוכן שהועלה עד שחברת פייסבוק תוריד את הפרסום ולכן הפתרון הקיים כיום הוא לא מניעת העלאת התמונות, אלא מזעור הנזק ע"י הורדתן מהרשת וכן, מענה משפטי.
בינואר 2014, עבר תיקון מס' 10 לחוק למניעת הטרדה מינית, שנועד להתמודד עם הפצה של תכנים מיניים באמצעות אפליקציות שונות וברשתות החברתיות. החוק קובע כי כל פרסום של תצלום, סרט או הקלטה בעלי אופי מיני שיש בהם כדי להשפיל את האדם המופיע בהם או לבזותו, ולא ניתנה הסכמתו לפרסום – תיחשב כהטרדה מינית. חשוב לציין כי גם אדם שמעביר סרטון שקיבל לאנשים נוספים עובר על אותה עבירה וחשוף לתביעה.
החוק מציין שלושה סייגים או הגנות אשר ימנעו אישום פלילי וכן אחריות אזרחית מאדם שפרסם או הפיץ תוכן מיני ללא ידיעת או הסכמת האדם הנראה בסרטון או בתמונה: הפרסום נעשה בתום לב, הפרסום נעשה למטרה כשרה או שיש בפרסום עניין ציבורי המצדיק אותו בנסיבות העניין, ובלבד שאינו כוזב.
כיצד מתייחסת הפסיקה לתביעות אזרחית בגין הפצת תמונות?
בעניין זלאיט(של' ת"א 39123-12-1 זלאיט נ' ארד (נדונה תביעת אישה אשר שכרה את שירותי הנתבעות לצורך ביצוע צילומי הריון אומנותיים. כשנה וחצי לאחר צילום התמונות נודע לתובעת כי הנתבעות פרסמו את תמונותיה האינטימיות, בהן נראית בטנה ההריונית חשופה לגמרי, במקומות ציבוריים מבלי שניתנה רשותה לפרסום זה. נקבע כי פרטיותה של התובעת הופרה בשלושה מקרים, בגינם תהא זכאית לפיצוי בסך 90,000 ₪.
ניתן לראות כי לא רק שביהמ"ש פוסק פיצויים בסכום גבוה למדי, אלא שהוא עשוי לפסוק כך אפילו ביחס לתמונות אינטימיות שאין בהן מרכיב של עירום כלל.
בעניין בראל(תא (אש') 20768-07-15 גילי בראל נ' דרכא בתי ספר) העלתה מורה תמונות אינטימיות שלה למכשיר טאבלט, נתנה אותו לאחד התלמידים ושכחה אותו אצלו למשך זמן מה. בדיעבד גילתה כי תמונותיה התגלו והופצו. ביהמ"ש קבע כי בגין אשם תורם של המצולמת, הוא פוסק לה רק מחצית מנזקה, 40,000 ש"ח. בנוסף, ביהמ"ש בחן גם את מעורבות של המעסיקה, מנהלת בית הספר, ואת מידת האשם שלה ושמירת חובת הזהירות שלה ביחס למקרה ומצא כי נהגה כדין.
כאן, חשוב לציין מחד כי עקרון האשם התורם הקיים בדין הנזיקי חל גם על תביעות על הטרדה מינית. מאידך, ניתן לראות כי גם כאשר מדובר בקטין וגם כאשר יש אשם תורם מצד הנפגעת עדיין מחייב ביהמ"ש את הנתבע בתשלום פיצויים.
כיצד ניתן לתבוע בתביעה אזרחית על הטרדה מינית?
את התביעה האזרחית על הטרדה מינית יש להגיש לביהמ"ש השלום או לביה"ד לעבודה במקרה בו ההטרדה בוצעה במקום העבודה. באוגוסט 2013 נקבע כי תביעה אזרחית בגין הטרדה מינית תוכל לזכות את המוטרד בסכום של עד 120 אלף ש"ח, בהתאם לחומרת ההטרדה ונסיבותיה, ללא הוכחת נזק, אם כי פסיקה על הסכום המקסימלי אינה שכיחה.
כאשר ניתן להוכיח נזק גדול, יתכן ותוגש התביעה לביהמ"ש המחוזי, בהתאם לסכום המשוער של התביעה. מומלץ להגיש יחד עם כתב התביעה בקשה לצו עיקול זמני על נכסי הנתבע, זאת כאשר יש חשש שעד לסיום ההליך המשפטי הנתבע 'יעלים' את נכסיו כדי לחמוק מתשלום הפיצויים. בנוסף, יש להגיש בקשה לדיון בדלתיים סגורות ואיסור פרסום, וכן חוו"ד רפואית, ככל שרלוונטית למקרה הספציפי.
מה על אדם שתמונות או סרטונים אינטימיים שלו הופצו לעשות?
תביעות אזרחיות על הטרדה מינית עשויות להניב פיצוי בסדר גודל משתנה בטווח רחב מאוד. לכן, על מנת שתקבל/י את הפיצוי המירבי המגיע לך עליך להיעזר בשירותיו של עו"ד המתמחה בדין האזרחי בכלל ובתביעות אזרחיות על הטרדה מינית בפרט.